בשנתיים האחרונות אני מביט, מצלם, שוהה ולומד מרחבים שונים של עבודה. אני משתמש בטכניקות שונות של מיפוי המחשבה )mind maping( תהליך ארגון והמחשה חזותית של הליכי חשיבה, יצירה וקבלת החלטות. הרשמים נערמים אחד על השני לאורך הזמן. דפי a4 עמוסי מחשבות, רישומים בעט על פתק דביק, צילום המודפס במדפסת ביתית, הדפסת לייזר גדולת מימדים.

תומר פרוכטר

העבודות שלי מתחילות במפגש עם חפצים ודימויים שנותרו עליהם טביעות אצבע, סימנים של שימוש, כתב יד. אני מתעניין באופן שבו הסימנים האישיים האלה מייצגים מערך של תופעות חברתיות ודפוסי התנהגות.

כוס קפה חד פעמית מונחת על ארון חשמל, היא נמצאת שם מהבוקר. גליון הציונים של כיתה ח’2 נפל מיומנה של מורה אל רצפת הרחוב, כעת הוא מקומט. סיעור מוחות בן שעתיים שסוכם על מפית קפה ארומה, כתב היד קריא אך לא ברורה המסקנה.

אני מביט על הצורה שבה אנו מארגנים עבור עצמנו את העולם. החלל שבו אנו עובדים, המידע שאנחנו יודעים. הדברים שאנו רוצים לזכור. התוכנית לעתיד. לעיתים אלו פעולות שנעשות בהיסח דעת, כמעט בלתי רצוניות. ובפעמים אחרות מדובר בטקסים בעלי מעמד פולחני. הדימויים שאני עובד איתם מגיעים מפרקטיקות של איסוף, מעקב ותצפית. ניירות, קבצים, שקפי מצגת. דלת משרד שקופה. בשלב מסוים אני מרגיש בנוח לייצר העתקים משלי, וריאציות על המקור עד שהוא נטמע ונשכח.

אני עובד עם מצלמות, מדפסות משרדיות, סורקים וכלי כתיבה. אני מוצא את המרחב הדיגטילי כחומרי ביותר. כתב היד מתפרק לרסיסים של דיו. המעבר בין סוגים שונים של תצוגה מאפשר לי להפשיט שכבות מסוימות של מידע ולהדגיש אחרות. העבודה הסופית היא תוצר של הדפסה, רישום והצבה.